צוואות הדדיות בישראל – בין נאמנות זוגית לביטחון משפטי
צוואות הדדיות תופסות מקום מרכזי בעולם דיני הירושה בישראל, במיוחד בקרב בני זוג המבקשים ליצור תכנון ירושה מוסכם ומחייב. מדובר בכלי משפטי שמעניק יציבות ושקט נפשי, אך גם מעלה שאלות מורכבות בנוגע לתלות ההדדית בין בני הזוג ולגבולות חופש הציווי. מאמר זה מציג את המסגרת החוקית, את ההיגיון שעומד מאחוריה ואת ההתפתחות בפסיקה העכשווית.
צוואה הדדית היא צוואה שבה שני בני זוג – נשואים או ידועים בציבור – מביעים רצון משותף בנוגע לחלוקת עיזבונם. בדרך כלל נקבע מודל של “יורש אחר יורש”: תחילה יורש בן הזוג שנותר בחיים, ורק לאחר פטירתו יורשים הילדים או גורם אחר על פי החלטתם. ייחודה של הצוואה ההדדית הוא ביצירת מנגנון של הסתמכות – כל אחד מבני הזוג מגבש את צוואתו מתוך הנחה ברורה שהאחר ינהג באופן זהה.
תיקון מס’ 12 לחוק הירושה, שהוסיף את סעיפים 8א–8ב, הכניס לראשונה לחוק מנגנון מפורט המסדיר את עריכת הצוואות ההדדיות ואת האפשרות לבטלן. החוק מבדיל בין שתי תקופות: כאשר שני בני הזוג עדיין בחיים, וכאשר אחד מהם כבר נפטר. כאשר שני בני הזוג בחיים, כל אחד רשאי לבטל את צוואתו בהודעה כתובה לבן הזוג, וביטול זה מבטל אוטומטית גם את הצוואה השנייה. לאחר פטירת אחד מבני הזוג, לעומת זאת, חלה מגבלה משמעותית: אם בן הזוג שנותר בחיים קיבל טובת הנאה כלשהי מעיזבון המנוח, הוא אינו יכול לשנות את צוואתו אלא אם יחזיר את כל מה שקיבל. הרציונל המשפטי ברור – מניעת מצב שבו בן הזוג נהנה מהצוואה אך משנה בדיעבד את ההסדר עליו הסתמכו שניהם.
ההסדר החוקי מעלה שאלות מורכבות של פרשנות: כיצד לאזן בין עקרון חופש הציווי לבין מחויבות שנוצרה בין בני זוג בהסכמה הדדית? בתי המשפט הדגישו כי אף שצוואה היא מסמך חד־צדדי, בצוואות הדדיות חלה מערכת של הסתמכות המחייבת איזון זהיר. פסיקה ענפה קבעה כי גם כאשר אין לשון מפורשת המגדירה את המסמך כצוואה הדדית, נסיבות עריכתו והדמיון בין הוראות בני הזוג עשויים ללמד על כוונה הדדית ברורה. לצד זאת, נקבע כי תנאי ההשבה – השבת הנכסים שניתנו על פי הצוואה – הוא תנאי יסודי שאין לסטות ממנו.
לצוואות הדדיות יש יתרונות בולטים. הן מעניקות ביטחון ויציבות לשני בני הזוג, מונעות שינויים חד־צדדיים לאחר הפטירה, מגינות על הילדים משינויים בלתי צפויים, ומאפשרות תכנון ירושה ארוך טווח – במיוחד בזוגיות שנייה או במבנה משפחתי מורכב. עם זאת, קיימים גם סיכונים: בן הזוג שנותר בחיים עלול להיות “נעול” בתוך הסדר שאינו מתאים עוד למציאות חייו, פרשנויות שונות של נוסח הצוואה עלולות לגרום לסכסוכים, ולעיתים עצם השבת הטבות שניתנו איננה אפשרית מבחינה מעשית.
ניסוח נכון של צוואה הדדית דורש תשומת לב רבה. יש להקפיד על לשון ברורה שאינה משאירה מקום לפרשנות, להתייחס במפורש לאפשרות של שינוי או ביטול, לפרט את רכוש הצדדים, ולבחון מראש את השלכות המערכת ההדדית על עתידם של שני בני הזוג. מומלץ לערוך את הצוואה באמצעות עורך דין שמכיר היטב את דיני הירושה ואת הפסיקה הנוגעת לצוואות הדדיות, שכן מדובר במנגנון משפטי מורכב.
בסופו של דבר, צוואה הדדית נועדה לשמר את רצון בני הזוג ולחזק את תחושת הביטחון המשפחתי. כשהיא מנוסחת בצורה מדויקת ומודעת, היא מאפשרת יציבות, הגינות ועמידה אמיתית ברצון המשותף של בני הזוג – הן בחייהם והן לאחר מותם.